נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט קצ״ב

1 מפני המוכר דמדלא מיחה בו ודאי ניחא ליה דנקנה בזה סמ"ע:

2 כאומר לו לך חזק וקני. ואז מהני ליה חזקה דנעל גדר ופרץ שיעשה אח"כ סמ"ע:

3 וחזר ופתחו אף דנעילה לחוד הוא הקנין מ"מ בעינן חזר ופתחו שיהיה ניכר שעושה כן לשם קנין דכשאינו פותח י"ל שעושה כן בציווי הבע"ה כדי שישמר מה שבתוכה ויש עוד לפרש שחזר ופתחו דנקט הוא לרבותא דאפילו חזר ופתחו תיכף קנה והפירוש הראשון עיקר בהרמב"ם והרמב"ן והטור חולקים וס"ל דבנעילה לחוד סגי סמ"ע:

4 שצריך לנעול במפתח ואפשר דגם בזה הרמב"ם מודה דא"צ לפותחו אח"כ אך דלא היה לי' להרמב"ם לשמוט זה מלכתבו סמ"ע:

5 אם עשה מנעול פי' שקבע המנעול אז קנה אף שלא נעל כיון שיש דעת אחרת מקנה אותו מה שאין כן בהפקר ונכסי הגר לא קנה בזה כמבואר בסי' ער"ה סמ"ע והטורי זהב חולק וסבירא ליה דאין חילוק בין הפקר למכירה דבשניהם צריכין לסגור הדלת רק שא"צ לסגרו במסגרת כשקבע המנעול או העמיד דלתות:

6 שסילוק ההיזק אינו קונה דהוי כמבריח ארי דכל ישראל מצוין להציל ממון חבריהם מן ההיזק סמ"ע:

7 קנה בהילוך וכן במקום בהכ"נ כיון שישב עליה קנה הואיל דתשמיש המקום הוא לכך ט"ז ואף על גב דבצחיח סלע לא קנה בשטיחת פירות לדעת הראב"ד בסעיף י"א אף שעשאו לכך שא"ה דאין גופו נהנה מה שאין הכא דגופו נהנה:

8 וכמה שיעור רוחב הדרך הסמ"ע הביא שני פירושים הא' דמיירי שפירש כמה מכר לו דאז אם יש מחיצות לא קנה בהילוך שבין המחיצות למה שחוץ למחיצות וכונת המחבר לומר שאף שאין בין המחיצות רק כדי להניח רגל וכשישא משא יהיה המשא חוץ למחיצות אסור לו לישא משא ואי ליכא מחיצות קנה בהילוך א' כדי רוחב שצריך להנשא משא קטנה והמותר לא קנה עד שיעשה עוד חזקה בהילוך. פי' ב' דמיירי דמכר לו בסתם דאז אי איכא מחיצות אפי' אינו רחב אלא כדי הילוך אמרינן דסבר וקיבל א"צ ליתן לו יותר וכתב הסמ"ע שהפי' הא' הוא העיקר:

9 וי"א איפכא טעמם דלעולם צריך שיהיה לו מקום שיוכל להעביר משא זמורות על ראשו הלכך כשיש מחיצות המעכבות צריך שיהיה רוחב כ"כ בין מחיצה למחיצה אבל בדליכא מחיצות המעכבות א"צ ליתן לו אלא כדי הילוך ברגליו זהו לפי' השני של הסמ"ע לעיל ולפי' הא' של הסמ"ע הנ"ל שהוא עיקר הפי' י"א הוא כך דאי ליכא מחיצות לא קני בהליכתו אלא כשיעור שיגבי' רגל ויניח רגל כיון דסגי ליה בהכי לטעינת משא וא"י לקנות בהליכה אחת יותר מזה עד שילך בצדה כמה פעמים לפי רוחב הדרך שיקנה בכל הליכה כשיעור שיניח רגל אבל אם יש מחיצות קנה בהליכה אחת כשיעור שילך טעון במשא וע' פרישה ומ"ש הרב בהג"ה סגי ברוחב כוונתו שדי לו שיקנה בהלוך רק כדי שיעור שיגבה רגל וכו':

10 שאין בה לא גדר פי' שא"י לקנות לא בגדר ולא בפירצה סמ"ע וע' סעיף י"א שהראב"ד חולק וסבירא ליה דלא קנה בשטיחת פירות:

11 ושכב עליהם כדי שיהיה גופו נהנה מגוף הקרקע וגם בעינן שיציע מצעות דבעינן תשמיש חשוב אבל מוצע מצעות שם ושכב עליהם לא קנה סמ"ע:

12 וכן אם אסף המוכר פי' שאסף משדה זו דבזה מראה שגמר והקנה לו סמ"ע:

13 לא באכילת פירות פליג אף בצחיח סלע דסעיף ח' דצריך לקנות דוקא בכסף או בשטר אבל בהציע מצעות דסעיף ט' מודה כיון שגופו נהנה מגוף הקרקע ואכילת פירות לא מהני רק בחזקת ג"ש שהוא במקום השטר אבל לקנות בו לא מהני סמ"ע וע"ב דהפקר ונכסי הגר דליכא דעת אחרת מקנה אותו אף הרמב"ם מודה דאכילת פירות אינו קונה:

14 גבשושית בשדה וע"ב דה"ה בבית שיש בו דלתות וייפהו בהסרת גבשושית ג"כ קנה דהוי כמו צר צורה דבסי' ער"ה אבל בדליכא שם דלתות והסיר הגבשושית לא קני:

15 בשדה העומדת. כו' פי' אבל בשדה בשנה שמוביר אותה ואינו עומד לחרישה אינו מועיל החפירה:

16 כיון שהחזיק באחד מהם כלל דבריו דאפי' במקום שכסף בלא שטר אינו קונה חזקה כיון שעשה מעשה בגופו של שדה קנה אותה שדה לחוד אפי' בלא מעות אבל כשבא לקנות כמה שדות לא מהני החזקה שהחזיק באחד מהן אפי' הן סמוכות אם לא שנתן דמי כולם ואז קונה אותה בחזקה אחת אפי' במקום שאין קונין בכסף לחוד ואפי' אינן סמוכות סמ"ע ושיעור שדה אחת הוא רק כדי שילך הצמד בשעת חרישה ויחזור כמבואר בסי' רע"ה סעיף ג' וכשהשדה גדולה יותר מזה השיעור הוי כב' שדות ואינו קונה בחזקה אחת עד שיתן כל הדמים:

17 אלא כנגד מעותיו אפי' עייל ונפיק אזוזי סמ"ע ☜ וע"ב ואם לא נתן רק מקצת הדמים אפי' מהשדה שהחזי' בה כגון שקנה עשר שדות כל שדה בק' זהו' והחזיק בשדה אחת ולא נתן רק חמשים זהו' ועייל ונפיק אזוזי אז כיון שהחזקה שעשה באותה שדה מועיל לקנות כל השדה שהחזיק בה מש"ה כל החוזר בו ידו עה"ת כמו בקונה רק שדה אחת ונתן מקצת דמים דסימן ק"ג אבל אם נתן כל הדמים על שדה זו שהחזיק בה ומקצת דמים על השניה שלא החזיק בה כגון שנתן ק"כ זהובים כיון דמדינא אינו קונה מן השדה השנייה רק כנגד מעותיו ואין שום אחד יכול לחזור בו כנגד הדמים שנתן ומהמותר שלא נתן כל אחד יכול לחזור בו ואין בו דין ידו על התחתונה:

18 ויש חולקים במתנה טעמייהו דמסתמא דעתו של הנותן שלא מקבל כלום שיהיה הברירה בידו לחזור בו ובשכירות דקנה כולם בחזקת אחד מהם אפי' לא נתן כלום הטעם כיון דשכירות אינו משתלמת אלא לבסוף הוי כאילו הסכים עמו שיהיה המעות עליו כמלוה עד סוף הזמן סמ"ע וה"ה אם מגביהו בחובו כיון דלא מחוסר ממון כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולם תוס' קדושין כ"ז ואפילו במכר כשלא נתן דמי כולם ואמר לו החזק באחת מהם וקנה כולם קנה כולם:

19 וה"ה בעשרה בתים הטעם דקרקע שהבתים עומדים עליהם הוא מצרפן סמ"ע:

20 וכן השכירות ☜ עיין באורים דקנין חזקה של השכירות הוא אפי' רק כשמכניס כלים לתוכו אפילו הוציא הכלים אלו יכול להכניס כלים אחרים עד הזמן ששכר דנשתעבד לו הבית לדור בו עד הזמן ששכרו אבל לענין שיהיה כחצרו לקנות ע"י מציאה או מקח אז בעינן קנין הגוף לפירות ואז בעינן דוקא חזקה דנעל וגדר:

21 דמי כולן נראה פשוט דאפילו לא נתן כלום בשכירות קנה כולם בחזקה אחת סמ"ע: